רש"י על עירובין ל׳

1 ה"ג אבל בגדי עשירים לעניים לא - כלומר לעניים לא בעינן בגדי עשירים אלא כיון דלדידהו חזו אזלי בתרייהו הכא נמי אע"ג דלפרסאי לאו ליפתן הוא כיון דלדידן הוי ליפתן ניסגי בשיעור זוטא:

2 הכא לחומרא - דכיון דחזו להו מקבלי טומאה:

3 והכא לחומרא - דעד דהוי ליפתן לכ"ע ליבעי שיעורא רבה:

4 והתניא - גבי עירוב דכיון דחזו לזקן ולחולה אף על גב דלכל אדם לא הוי מזון שתי סעודות מערבין מיהא למאן דחזי וגבי רעבתן דאכיל טפי סגי בבינונית אלמא לקולא אזלינן:

5 פתחו כמלואו - להציל על שאר פתחים ואי ליכא פתח דחזי ליה כל חור מלא אגרוף שבכתלים טמאין:

6 הדומי ניהדמיה - ינתחוהו לאיברין:

7 פליגי רבנן - במת בבית:

8 פתחים קטנים - פחותין מד':

9 בההוא מרווח - הלכך מציל על כולן אבל כולן שוין בד' או בי' אמות כולן טמאין דלא ידעי בהי מרווח ומפיק ואפילו נפתח אחד מהן והאחרים סגורין או חישב עליו להוציאו באחד מהן דתנן בגמרא במסכת ביצה דף לז: הוא טמא וכולן טהורים ה"מ היכי דהאי חזי ליה ואפילו כולהו חזי ליה אבל היכא דליכא חד חזי ליה ובעי מרווח וכולן שוין לא ידעינן בהי מרווח:

10 סיני - קרי רב יוסף לפי שהיה בקי במשניות ובברייתות:

11 ולאו אותביניה חדא זימנא - בכיצד מברכין דף לה::

12 באומר כל הזן עלי - מתני' דאסר ליה בכל מילי לאו דאמר יאסר עלי מזון דודאי לא מיקרי מזון אלא ה' מינין דהוו מין דגן דזייני וסעדי ליבא אלא כגון דאמר יאסר עלי כל הזן דמשמע כל דבר המשביע דכל מילי זייני חוץ ממים ומלח אבל מיסעד לא סעדי ולא מיקרו מזון:

13 גינוסר - ארץ ים כינרת ופירותיה מתוקין:

14 דלא טעים לי זיונא - לא אכלתי לשובע ועדיין אני רעב:

15 זיונא ס"ד - לא גרסינן הכא אלא במס' ברכות והכא גרסינן אימא מזונא:

16 מערבין לו בה - דלא נדר אלא מאכילה ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחריני מידי דהוה אנזיר ביין:

17 ככר זו עלי - משמע כל דבר הנאתה קאסר עליה:

18 מאי לאו דאמר עלי - ושמע מינה דלא אסר איניש אדעתיה אלא דרך עיקר הנאתה וכי נדר אדעתא דאכילה נדר:

19 לא דאמר הרי זו - שבועה שלא אוכל ככר זו:

20 הקדש - ודאי אסר בכל הנאות ואינו ראוי לשום אדם:

21 בדידיה - בככר של חולין:

22 אלא מאי כל היכא דאמר עלי מערבין - דלא משמע אלא אכילה:

23 קשיא רישא - דקתני אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה דמשמע הא אמר עלי לא ומשני הא לא קשיא דחסורי מיחסרא כו' עד נעשה כאומר כו' דלא מסיק אדעתיה לאסור עליו אלא דרך הנאתה דהיינו אכילה:

24 אדם אוסר עצמו באוכל - שתלה הנדר במעשה שהוא עושה בעצמו דהיינו שלא אוכל:

25 מערבין לו בה - דהא הנאה דממילא היא ולאו איהו עביד:

26 אוכל הנאסר על האדם - כגון ככר זו תיאסר עלי או שבועה שלא אהנה מככר זו דהשתא לא תלה האיסור במעשה שבגופו אלא אפילו הנאה דממילא אין מערבין לו בה. ל"א ככר זו עלי מערבין לו בה דאמר לקמן עירובין דף לא. אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו הלכך משום הנאה לא איכפת לן ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחרים דומיא דנזיר ביין ככר זו הקדש לא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני ואנן סעודה הראויה בעינן כדלקמן זה עיקר:

27 שמערבין לגדול - למי שהוא גדול שהביא שתי שערות שחייב בענוי ואע"ג דלמחר לא חזי ליה הואיל וחזי לקטן שאינו בר עונשין:

28 אבל - אמת:

29 מבעוד יום - של ערב יום הכפורים:

30 כמאן דלא כחנניה - הא מתני' דמשמע שהיו בית שמאי מודין בעירוב דלא כחנניה:

31 כל כלי תשמישו - משמע דאי לא אפיק כל צרכי תשמיש לא הוי עירוב לדידיה:

32 עירב בשחורים - היה לבוש שחורים והלך וישב בסוף אלפים אמה עד שקנה שם שביתה שקידש עליו היום וחזר לביתו:

33 דמיתשיל אנזירותיה - ישאל לחכם ויתיר לו נדרו ויהא יין ראוי לו:

34 מיתשיל עליה - ויפתח בחרטה לא נתכוונתי לכך ותנן נזיר דף לא. הקדש טעות אינו הקדש:

35 הדרא לטבלא - וטבל לא חזי:

36 וליפרוש עליה ממקום אחר - לבתר דמתשיל עלה והדרא לטבלא בין השמשות בשעת קניית עירוב מצי למימר פירות שיש לי בביתי יהו תרומה על זו ואשתכח דאית ליה תקנתא דתחזי ליה:

37 מוקף - סמוך כמו מקיפין בבועי חולין מו:. שסומכים זו לזו ורואין אם דומות זו לזו וכמו מקפת וקורא לה שם דמסכת נדה בפרק בתרא דף עא::

38 שלא מן המוקף - מדבר שאינו סמוך לו באותו כלי דליהוי מיניה וביה:

39 דלית ליה שיעורא - שמזון ב' סעודות מצומצמות הניח ואי מפריש תרומה מיניה כל דהו בצר ליה שיעור עירוב:

40 ומאי פסקא - בתמיה כלומר מאי האי תירוצא וכי פסקא תנא למילתיה דאין אדם נותן עירובו אלא בצמצום דנקט סתם במילתיה הכי:

41 סבר לה כרבנן - דפליגי עליה דרבי לקמן עירובין דף לד::

42 גזרו עליו בין השמשות - כבשבת עצמה והגבהת תרומה שבות היא וכיון דמעיקרא לא תקנה ובעית למימר אי בעי הוי חזי לההוא שעתא דמתשיל עלה כל מקום שהיא והדרה לטבלא והדר אמר תרומתה בצפון שבה ומעשר ראשון בדרומה וכן כולם אם כן מתקן ליה בין השמשות וקעבר אשבות וקניית עירוב כשזה נכנס וזה יוצא:

43 יש שאמרו - יש דברים שאמרו שיעורן. לפי מה שהוא אדם ואין שיעורן שוה בכל:

44 מלא חפניו קטרת - ביום הכיפורים:

45 תרגומא - להא דתלי שיעורא באדם עצמו אחולה וזקן ולקולא ולא ארעבתן ולחומרא דבטלה דעתו:

46 מנפח אדם בית הפרס - שדה שנחרש בה קבר דכולה ספיקא משום עצמות היא ועצמות בלא בשר אינו מטמא באהל וכשמנפח לפני רגליו אם יש שם עצם גדול נראה מאליו ועצם קטן נראה בנפיחה ואינו מסיטו ברגליו:

47 שנידש - בדריסת רגלי בני אדם:

48 טהור - שכבר נידשו עצמות שבו ונפחתו מכשעורה:

49 אהל זרוק - אהל המיטלטל:

50 שמיה אהל - וחוצץ בינו לבין הטומאה:

51 ארץ העמים - מטמאה באהל:

52 שידה - מרכבת נשים עגלה עשויה כקופסא:

53 מגדל - משטי"ר:

54 אהל זרוק לאו שמיה אהל - וכל שאינו אהל אינו חוצץ:

55 שמיה אוהל - וחוצץ ובגדולה עסקינן שמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש דאי קטנה כלי היא ומקבלת טומאה ולא חייצא ורבנן דמתני' כרבי סבירא להו ובין לרבי יהודה ובין לרבנן כסומכוס סבירא להו דאמר מידי דחזי ליה למיכליה בההיא שעתא בעינן: